Featured

את השנה הבאה פותח בלי חובות.. לעצמי

הכל מתקדם באופן כל כך מהיר שקשה להאמין שזה אמתי. לפעמים אני שואל את עצמי למה חיכיתי כל כך הרבה זמן ומצד שני, אם לא הייתי מתאבד על לשקם את העסק לא הייתי יכול לבחור להגיש בקשה למען מחיקת חובות בלב שלם. אז בלי ייסורים עצמיים ובואו נקווה שאת 2019 אני פותח עם מחיקת חובות מלאה – בעיקר חובות לעצמי, שמסתכמים לא רק בכסף, אלא גם בשק של רגשות אשם, הכחשות ולבטים שלא נגמרים לעולם.

לחיות בראש שקט

הסופש האחרון עבר באופן מפתיע בצורה רגועה. הילדים היו אצל אמא שלהם, אז היה לי קצת זמן לעצמי. רוקנתי את כל המגרות, כל הקלסרים ועמדתי מול ערמה אינסופית של ניירות שהבטחתי לעצמי לטפל בהם עד סוף השבוע. בשעה 11:36 הצלחתי לעמוד במשימה, אחרי עבודת ניירת מהגיהנום שנמשכה 45 שעות ברציפות. היום ישנתי עד הצהריים , אבל אין לכם מושג איזה תענוג לקום ולראות את כל הקלסרים מתוייקים, הזבל בחוץ ורק ערמה קטנ ה של ניירות על השולחן – שתועבר לעורכת הדין שלי להמשך טיפול. אני את שלי עשיתי!

עכשיו מחכה לפסיקת השופט, שבתקווה יקבל את הבקשה לפשיטת רגל ולפי הרפורמה החדש משנת 2013 התהליך יכול לקחת כמה שבועות ספורים וזהו. אני סוגר את כל החובות ואם אקבל את הפסיקה המתאימה גם לא יוכלו לצוץ חובות ישנים. מכירים את זה שסגרת סוף כל סוף חוב ואז מתקשר נושה חדש? אז זהו, אני יוצא מהסרט הזה ועכשיו רק צריך לוודא שאין התנגדויות ואין חובות ישנים. זה הכי מפחיד אותי. עברתי על כל הניירות . מבחינתי גם 20 ש”ח למכולת זה חוב. אני סוגר את הכל ואולי לעולם לא יהיה לי כסף לעזור לילדים שלי לבנות בית או עסק, אבל לפחות יהיה להם אבא שפוי ומתפקד – מה שאני לא ממש הייתי בשנים האחרונות. למרות שחשבתי שאני עושה את המקסימום.. בטח כבר שמעתם את זה

אהוד

עושה הכל כדי להגיע למחיקת חובות בשנה החדשה
45 שעות של סידור ניירת כדי לפתוח את השנה עם מחיקת חובות גם לעצמי

 

Advertisements

A worry-free day – a good week for everyone

just passing by

Breathing in the air, looking at the seagulls and slowly drinking my fourth cup of coffee. I’ve been sitting here for hours. The same view over the Sea of ​​Galilee, looking at the horizon and asking what the next thing? The last ones were in a kind of hey. Suddenly I have no debts on my head, I do not have to deal with the creditors, I’m not devoid of worries and one judge’s decision is all behind me. Now the question arises of what I do with the continuation of my life. At first I thought of going out to small business owners in debt. Help them make the right decisions at the right moment and give personal advice from the experience I’ve been through.

But now I look at the big blue and ask myself again what I really want to do. Do I want to continue living the trauma that was so hard for me, to identify myself with bankruptcy or perhaps to start a whole new chapter and start something I never did. The last few years have been so hard that I have not even given a little thought to what I really want to do with my life. All the time it’s just “I have to”, “I need to”. I’ve never had the privilege of choosing.

I think there is an advantage in having lost everything. It’s not that I’m dreaming about the next business, nor do I feel the need to prove anything to anyone. You can not erase what was, but you can not compensate for the lost time. So today I decided not to decide. Flow with these feelings and see what is most dominant in me. In the meantime, I have forgotten about the Sea of ​​Galilee, which accompanied me in its charming silence in the more difficult and calmer days. Without whirlpools with that familiar landscape and I had a house when I almost lost my home. The bottom line is that there is no place where we will feel truly safe. What I learned in recent years is that only our soul relaxes. All the rest are external things we surround ourselves, to escape the fact that we are just like these gulls – passing.

Best regards,

Ehud

just passing by
passing by life the sigualls

יום נטול דאגות – שבוע טוב לכולם

נושם את האוויר, מביט על השחפים ושותה לאט לאט את כוס הקפה הרביעית שלי. כבר שעות שאני יושב פה. אותה נקודת תצפית על הכנרת, מביט אל האופק ושואל מה הדבר הבא? השימים האחרונים היו בסוג של היי. פתאום אין לי חובות על הראש, אני לא צריך להתמודד עם הנושים, לא נטרף מדאגות ובהחלטה אחת של שופט הכל מאחורי. עכשיו נשאלת השאלה מה אני עושה עם המשך החיים שלי. בהתחלה חשבתי לצאת בהרצאות לבעלי עסקים קטנים שנמצאים בחובות. לעזור להם לקבל את ההחלטות הנכונות כבר ברגע הנכון ולתת ייעוץ אישי מהחוויה שעברתי. אחרי זה חשבתי דווקא ללמוד. בהתחלה מהאינטרנט, אחרי זה היה רעיון לקחת כמה קורסים באילת ולנקות את הראש ועכשיו אני מבין שלא מתאים לי ללמוד. לא בטוח אם בכלל יש לי ראש לזה.

אבל עכשיו אני מביט אל הכחול הגדול ושואל את עצמי שוב מה אני באמת רוצה לעשות. האם אני רוצה להמשיך לחיות את הטראומה שהיתה כל כך קשה בשבילי, לזהות את עצמי עם פשיטת רגל או אולי לפתוח דף חדש לגמרי ולהתחיל משהו שלא עשיתי מעולם. השנים האחרונות היות כל כך קשות שלא הקדשתי ולו מחשבה קטנה למה אני באמת רוצה לעשות עם חיי. כל הזמן זה רק “אני חייב” , “אני צריך”. מעולם לא היתה לי אתה פריבילגיה לבחור.

אני חושב שיש יתרון בזה שאיבדתי הכל. זה לא שאני חולם על העסק הבא, אני גם לא מרגיש צורך להוכיח שום דבר לאף אחד. אי אפשר למחוק את מה שהיה אבל גם אי אפשר לפצות על הזמן האבוד. אז היום החלטתי פשוט לא להחליט. לזרום עם התחושות האלו ולראות מה הכי דומיננטי אצלי. בינתיים אני מסתכחל על הכנרת, שליוותה אותי בשתיקה המקסימה שלה בימים הקשים והרגועים יותר. ללא מערבולות עם אותו נוף מוכר והיתה לי בית כשכמעט איבדתי את בייתי שלי. בשורה התחתונה אין מקום שבו אנו נרגיש בטוחים באמת. מה שלמדתי בשנים האחרונות, הוא שרק הנשמה שלנו רוגעת. כל השאר אלו דברים חיצוניים שאנו מקיפים את עצמנו, כדי לברוח מהעובדה שאנחנו בדיוק כמו השחפים האלה – חולפים.

שלכם, אהוד

לצאת מהכלא של הנפש

תחושת חופש משכרת, אחרי מחיקת חובות תוך 24 שעות. הכל פתוח

אז מה אני עושה היום?

אחרי שנים בהם כל מה שעשיתי היה לדאוג, לחשוש, לברוח ממשהו בלתי נמנע היום אין לי לו”ז. עכשיו עורכי הדין מטפלים בשאריות אבל אני רשמית נטול חובות ועם תקווה אמתית לחיים. עדיין מעכל את פסיקת השופט שהכריז על מחיקת חובות תוך 24 שעות והרייני אדם חופשי. אפשר להשוות את זה לאדם שישב בכלא הרבה זמן. אני יודע שפיזית לא היו לי ייסורים, אבל אם משווים את הסבל הנפשי אני לא בטוח שלא הייתי במאסר פחות קשה. הפחד, הבדידות, הדאגה האינסופית, הבושה, האשמה וההרגשה שאתה לא יכול ליהנות מכלום. שאין לך זכות קיום בעולם הזה.

מחיקת חובות תוך 24 שעות. פעם הייתי צוחק.. היום בא לי לשאוג משמחה
מי היה מאמין? מחיקת חובות תוך 24 שעות ויצאתי מהכלא הנפשי

כשחושבים על זה, אנחנו אלו שהמצאנו את הכסף. בני אדם הם אלו שהחלו לסחור אחד מול השני. פעם אם לא ירד גשם אז היו עוזרים או שומרים סטוקים לחורף הבא.. מקסימום היו גוועים ברעב. בעידן שלנו זה אחרת לגמרי: אנחנו נכנסים לחובות, מגדילים את החוב רק בעצם העובדה שלא כל יום יורד גשם, בטח לא גשם של כסף, ומבלים את ימנו בדאגות אינסופיות על מה שהיה יכול להיות או שיוכל להיות, כשביננו העסק די מכור. תראו לי סיטונאי אחד שהתעשר מול הפריצה של הסחורה מסין. אחד שהצליח לקחת את גל הייבוא הזול ולהפוך אותו לפרנסה והוא לא סיני…

אז היום אני על הכנרת. סופר שחפים, שותה עוד קפה שחור ומתפלל לאלוהים שלעולם לא אדע דאגה יותר. תודה לכולכם על תמיכה והעזרה בימים הקשה שעברתי. זה לא ברור מעולם ואם אחד מכם נקלע למצב של מבוי סתום, אתם מוזמנים לפנות אלי. אשמח לייעץ, ללוות ולשמור על קשר – גם ובעיקר בימים קשים.

שלכם, אהוד

מחיקת חובות מלאה!!! מברוק

אני לא יודע למי להודות קודם: לשופט, לעורכת הדין שליוותה אותי, לילדים שלי שתומכים בי עכשיו או קודם כל לעצמי. שהחלטתי סוף כל סוף להגיש בקשה לפשיטת רגל ולפתוח דף חדש בחיים. בניגוד לכל התחזיות השופט פסק על מחיקת חובות מלאה – מה שאומר שאף אחד לא יכול עכשיו להיזכר בחובות ישנים ושום נושה לא הולך לצוץ לפתע.

אני כבר 6 שעות יושב מול האגם שלא נגמר עבורי. לא זוכר מתי התרגשתי ככה, מתי הרגשתי את התקווה. עוד קפה ועוד סיגריה ועוד אחד.. היום אני נותן לעצמי לא לעשות כלום. מדהים להיזכר אך רק לפני כמה חודשים שקלתי לשים קץ לחיי. זה לא יאומן המחשבות האלה. כשאתה למטה. אני מתבייש שחשבתי ככה אבל בימים האלה חשבתי שפשיטת רגל תפיל את כל המשפחה שלי לחובות אינסופיים ואם לא היה אומר לי אחי שהתאבדות היא הדרך שדווקא מעבירה את החובותלילדים שלי מי יודע…

אבל מעכשיו נשים את כל התקופה הארורה הזו מאחורי. אפשר סוף כל סוף לנשום וליהנות מהגלים הקטנים שיש באגם. בוקר סוער יותר מזה לא יכולתי לתכנן. אני אוהב את הקיץ אבל אין שמחה גדולה יותר מאשר לראות את הכנרת מתמלאת במים ואת השחפים צורחים גם באמצע היום.

תודה לכולכם על התמיכה

אהוד

מחיקת חובות מלאה. מי היה מאמין
חיוגג עם עצמי את ההכרזה על מחיקת חובות מלאה! מישהו רוצה להצטרף?

נכנס אל הליך לפשיטת רגל. הללויה!

סוף סוף נכנס הליך פשיטת רגל

לא מאמין שאני מרגיש ככה.

חשבתי שזה יהיה היום הגרוע ביותר בחיי. אבל עכשיו, כשהשלמתי עם המצב, אני רואה דווקא את היתרונות שיש בזה. לא פשוט להיכנס אל הליך פשיטת רגל, אבל אם אני חושב על השנים האחרונות – לא ראיתי אופק. כל היום יושב על הכנרת, מביט בשחפים על קו המים ולי אין כלום: אין עתיד, אין חלומות, אין תקוות – רק חובות, נושים והבטחות שאני יודע שלא אוכל למלא.

היום אני יושב ורואה איך הגשם שוטף את האגם המקסים שלנו. זה לא כבוד גדול, אל תבינו לא נכון, אבל פעם ראשונה שיש לי תאריך לדיון. אני מקווה שלא ידחה. זה מרגיש כמו אסיריוצא אל החופש ופתאום מגלה שהישיבה בכלא לא היתה הדבר הכי גרוע, אלא דווקא הזמן שחיכית למשפט. כשאתה מקבל את הגזר דין, לא משנה כמה גרוע  הוא, יש אפשרות להתמודד עם זה. אבל כשאתה חי מהיום להיום, דוחה את הבלתי ניתן לפתרון. זה סבל אנושי אמיתי.

אני מקבל לא מעט תגובות בפייסבוק על הבלוג הזה. פתאום חברים מהעבר יוצרים איתי קשר. מסתבר שכולם מעלים את התמונות היפות ברשת, אבל לא מעטהם מתמודדים עם מה שאני עובר. בעיקר בתחום שלי, שדי קורס בגלל הכניסה של הסחורה הסינית. חשבנו לפתוח איזה קבוצת תמיכה וירטואלית ואני חושב שיש לי מה ללמד כמה: הפעם לא באיך סוגרים עסקאות יותר גדולות ומרחיבים את העסק, אלא איך חוזרים לנשום

שלכם, אהוד

ותודה על כל התמיכה

סוף סוף נכנס הליך פשיטת רגל
מי היה מאמין? חוגג הליך פשיטת רגל

 

סגירת חובות והמתנה המרגשת מאחי

בוקר אור לכולם

קודם כל תודה על התמיכה והעזרה בימים האחרונים. לא האמנתי שתהליך של פשיטת רגל יהיה כל כך מהיר אבל נקבע לנו דיון לשבוע הבא ואני מתפלל לשופט בן אדם שייתן לי הזדמנות לפתוח דף חדש בחיים.

אז אני מנסה להיות אופטימי והחלטתי שעד הדיון אני עושה כל מה שאפשר כדי לסדר את כל הבלגנים שלי. סגירת חובות זה לא רק כסף ונושים, זה גם הבטחות לחברים, למשפחה, לשכנים, לקולגות.. אנשים לא מבינים שפשוט אין לך להחזיר. זה לא שאתה לא רוצה ואתה מבקש מכל כך הרבה אנשים, שבסוף את כבר לא זוכר ממי לקחת וכמה לקחת ומתי אתה אמור להחזיר.

אני רשמתי הכל. יש לי ערמה של פתקים שהיום אני עושה ממנה קובץ אקסל ונשבע לכם – עד השקל האחרון!! אז במסגרת התוכנית שהעורך דין גיבשה לי אני סוגר הכל. אתמול הייתי אצל אחי בחיפה, שלשמחתי לא חסר. דיברנו במשך שעות.. זאת היתה אולי הפעם הראשונה שבאמת פתחתי את הלב בפניו. הוא האח הקטן שלי ותמיד רציתי להראות לו שאני בסדר ולהיות אח גדול ששולט במצב. איך שהעולם מתהפך. אני זוכר שהיינו ילדים והייתי שומר שלא יחטוף מכות בבית הספר.

אז במהלך השנים הוא עזר ואתמול הפתיע אותי עם סטפה של מזומנים: “תסגור הכל. כל שקל שאתה חייב” אמר לי והוסיף גם ג’ויינט שמן. לא נגעתי בו. היום אני עושה טלפונים ועד השקל האחרון.. תחזיקו לי אצבעות. הדבר הכי נורא בכל הבלגן הזה הוא לאבד את האנשים שהיו שם בשבילך בעת צרה. שאלוהים ייתן לי הזדמנות לגמול להם ולא לבנקים, שרק מכפילים את הריביות..

שלכם, אהוד

ותודה לאחי. היום סגירת חובות מלאה

מתנה מפתיעה למען סגירת חובות

נס חנוכה: חזר האשראי וקיבלתי ביטול עיקול משכורת

ביטול עיקול משכורת
נס חנוכה פרטי: סוף כל סוף קיבלתי ביטול עיקול משכורת ואני יכול להפקיד ישירות לחשבון

היום גם אני חוגג ולא במקרה: ההכרזה על פשיטת רגל, כמו שאתם יודעים, היתה קשה מאוד. אבל עכשיו מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה. הצ’ופר הראשון הוא שהתחיל להתגלגל התהליך קיבלתי ביטול עיקול משכורת ואחרי שנים שאני עושה מניפולציות אינסופיות להתנהל עם מזומן, יכול סוף כל סוף להכניס מה שאפשר לחשבון הבנק ובהמשך גם להתנהל עם כרטיס דבייט. קשה לי להאמין שבן אדם שלא עבר את זה יבין על מה אני מדבר: אתה סוגר עסקה ומבקש במזומן, הלקוח מביט בך ואחרי כל הרושם והמקצועיות שהפגנת אתה נתפס כמו גנב או פושט רגל, הולך לאמא שלך ומבקש שתרשום את כל הסכומים בפנקס מיוחד ותוציא עבורך מזומנים. זה הגיוני כשאתה בבית ספר אבל בגיל חמישים – לא מאחל גם לשונאי

אבל היום הפרק הזה מאחורי: אני מתחיל עסק חדש ועדיין לא ממש משכורת אלא יותר טפטופים אבל הלב מלא בעשייה. כחלק מהעסקה יש תאריך דד ליין לחובות שלי. אני רוצה לראות שיגיעו כל האישורים המתאימים לפני שאני יוצא בהצהרות, אבל מה שעברתי גורם לי לחשוב בהרבה כיוונים. אני עובד מגיל 17. באתי ממשפחה שלא היה בה הרבה ותמיד עבדתי בשביל דמי כיס. בתיכון כבר עזרתי להורים ובצבא הייתי מברמן בסופי שבוע כדי לעזור לאחים שלי, כדי שישקיעו בבגרויות.

זאת אולי פעם ראשונה בחיים שלי שאני חושב מה אני רוצה לעשות

חג שמח לכולם

אהוד