חובות שאי אפשר לסגור

הי

כמו תמיד עם הקפה השחור על הכנרת אבל היום קמת מאוד מאוחר ולכן לקחתי את הלפטופ. במקום הסלע הקבוע שלי אני יושב באחת המסעדות שעדיין מקבלות אותי. בכל בהשאר יש לי יותר מדי חשבונות פתוחים. מה אני אגיד לכם, אחרי 40 שנים שאני עובד  כמו חמור נשבר הלב לומר את המילים המתבקשות “פשיטת רגל”. אם אני באמת רוצה סגירת חובות  אני חייב להגיש את הבקשה הזאת. הבעיה היא שלא ברור לי איך אני יוצא מהבית אחרי כזה דבר. גם לנפש יש גבולות ודבר כזה יכול להרוג אותי

אתמול ישבתי שעתיים אצל העורך דין כדי להבין אם יש דרך אחרת. אבל החובות רק צצים וברגע שאני סוגר אחד עוד שלושה מתעוררים. כמו פטריות אחר הגשם. אני לא יכול להמשיך ככה. הלילות הלבנים, השיער שמלבין וחוסר היכולת להביט לילדים שלי בעיניים. אין יותר חוגים, אין יציאות, הם כבר פחות ופחות מבקשים ממני כסף. זה הכי כואב, הולכים לחבר החדש של אמא שלהם שלו אין הרבה אישיות אבל ארנק תפוח. העורך דין אמר שהמושג פשיטת רגל מפחיד הרבה אנשים אבל בפועל זו התחלה של משהו טוב יותר. אני מביט בשחפים ושואל אותם איך בכלל הגענו להתעסק בכל העניין הזה של הכסף. עדיף ללקט את האוכל ולעוף מעל המים.. במקום להאבק שנים רק כדי להרים את הראש

אהוד

סגירת חובות
הגעתי לפשיטת רגל כדי להגיע לסגירת חובות

 

מפנה מקום מהדברים שלך

איזה בוקר מדהים

לא צריך יותר מקצת טיפול על האגם הקטן והחשוב שלנו, אבל מי שישב היום והביט על הכנרת התמלא כולו בשמחה ואור. לשחפים זה לא מפריע, למי שרץ כל בוקר מסביב זה אפילו נתן שוס של מרץ ואני פשוט בכיתי. נשבע לכם דמעות של אושר

אז הסופש היה די מבאס. היתה שיבתה באתר “סדרות” ואני רואה פירטי. אז פתאום יש יותר מדי זמן להיות בבית. התחלתי לעשות סדר בכל הארגזים והמגרות. להוציא את כל הקשקושים שלה, המזכרות, התמונות, המסמכים, המכתבים. הכל היא שומרת האישה הזאת. לא יודעת לחיות שנייה את הרגע, אבל ןלא מרפה מהעבר. נשבע לכם, הוצאתי 12 שקיות זבל ועדיין יש עוד קצת עבודה. זה היה מתיש אבל פתאום יש מקום גם לאהוב. אולי זאת התחלה חדשה, ואם נקשיב לטיפול הגשם אז גם בקצב הנכון.

שיהיה לכולם שבוע מקסים

מלא במקום לעצמכם ובלי כל השטויות מהעבר

חלאס עם זה. אהוד

גשם, קפה, אהבה
זה לא בדיוק האגשם שלנו אבל דמיינו לעצמכם לפתוח ככה את הבוקר

מחיקת חובות אישיים

שלום לכולם

גילוי נאות: חדש בסצנת הדייטים. עד עכשיו ניסיתי בעיקר לסגור את העניינים עם גרושתי, אבל לפני שלושה חודשים סוף כל סוף, אחרי שהוציאה לי את הבייצים, סגרנו את זה כדת כדין ועם עורך דין בן זונה. כמו כולם, גם אני לא האמנתי שאגיע לרגע הזה ובמקום לרוץ לחגוג פשוט נהנייתי מהשקט. אתם יודעים: כנרת, שחפים וקפה שחור.

אבל זה לא פשוט לחזור לסצנה. אני כבר לא ילד, ואחרי שאהבת חייך הפכה לגיהינום של חייך אני מרגיש שצריך גם להגיע אל מחיקת חובות אישיים לפני שאני ממשיך הלאה. אז כתבתי לה מכתב, שמתי בבקבוק ושלחתי לאלוהים יודע מה. גם ניתקתי קשרים עם החברות שלה, שלא היה להן נעים, אז כאילו המשיכו להיות איתי בקשר. עכשיו אני בודד, כועס ולא ממש מבין איך פותחים דף חדש. אתמול נכנסתי לג’יי דייט ויצאתי לדייט ראשון שלי.

זה מדהים כמה זה מהיר כל העניין הזה.  שיחה אחת במסנג’ר של חצי שעה וכבר הבחורה מזמינה אותי לבירה. יחי העידן החדש! הבעיה היא שבאתי עם יותר מדי ציפיות. זה לא שהיא שיקרה או רימתה אותי, אבל אני כבר בניתי לעצמי בראש משהו אחר לגמרי. אחרי 5 דקות התחילו לי פלשבאקים מגרושתי: הקטנוניות המעצבנת הזאת, המרירות על דברים שאין מה לעשות העולם לא פשוט והעובדה שהיא פשוט נראתה קצת נואשת. בסוף היא הציעה קפה אבל אני החלטתי ללכת הביתה.

אני יודע, אני דייט מבאס וגבר לא ממשך סטנדרטי. אם הייתם רואים איך היא נראית הייתם אומרים שזאת מציאה שריבאונד זה בדיוק מה שחסר לי.  אבל באתי הביתה ופעם ראשון מאז הגירושים די שמחתי להיות לבד. מודה

אהוד

 

הדייט שהסתיים מוקדם מדי
דייט ראשון אחרי 20 שנה. אבל לא עליתי לקפה

הללויה, גשם!

בוקר מצויין

רק מי שגר ליד הכנרת מכיר את התחושה הזאת שהגשם מטפטף והכנרת מתמלאת ויש לנו עוד תקווה קלושה לגבי האגם האהוב שלנו. כל הלילה הגשם דפק בחלון. ישנתי כמו מלך ונראה לי שהשלמתי שבוע של מחסור בשעות שינה. בשש, מאוחר יחסית, הגעתי לכינרת. נישקתי את האבנים וניחמתי את השחפים, שקצת קר להם

עזבו אתכם מכל העולם שאנחנו, האנשים, בראנו

הטבע זאת האמת האמתית ואחרי שאני סוגר את החובות אני עוזב הכל ומבחינתי אני אהיה מורה דרך או מנקה חופים. משהו שאפשר לשבת בטבע כל היום ולא להתלכלך בכל השיט האנושי הזה. הפכנו את המספרים לגיהינום שלנ, במקום להתעסק ביופי שיש בעולם הזה אנחנו משועבדים לכסף כסף כסף.

כתבה לי אתמול מישהי שהיה ישראלית שחיה בפינלנד איזה תוכניות יפות יש להם שם למי שהסתבך בחובות. תוך 3 שנים אתה חוזר לתלם אבל במדינה שלנו.. חלאס.. הכל פה דפוק חוץ משלולית הכחולה המדהימה הזאת. שתמשיך להתמלא

ושיהיה לנו מלא גשם

אמן

אהוד

מבול בכנרת
אמן אמן אמן. רק שתתמלא הכנרת

בוקר שהתחיל בזריחה ונגמר בביטול עיקולים

טבריאנים ומי שבדרך

אחד הימים המוצלחים שלי. זה התחיל בלילה לבן. מגלגל את המספרים בראש. במקום לספור כבשים אני סופר חובות. אבל בארבע בבוקר הרמתי את עצמי מהמיטה, לקחתי את ערכת הקפה ויצאתי אל הכנרת. יש משהו בשקט של האגם המסכן הזה שאנשים מפספסים. פתאום הכול התחיל להתבחר. הפסקתי לספור, לחבר, לגלג. הבטתי במים הכחולים והקשתי לעולם שמתעורר סביבי. בלגימה הראשונה של הקפה נזכרתי בחבר ישן, שכבר מזמן ניתקנו קשר. זאת היתה יוזמה עסקית כושלת אבל עלתה לי בראש שיחה שבה הוא סיפר לי על איזה עורך דין שמתמחכה בביטול עיקולים. שתיתי את הקפה עד תום וברגע שהמספרים חזרו להתגלגל הרמתי טלפון.

אנחנו תמיד יורדים על הילדים שלנו שכל היום בתוך הפייסבוק והאינסטגראם, אבל זאת דרך לא רעה למצוא מישהו שלא ממש שמרת אותו בזיכרון. אחרי חיפוש מהיר הגעתי אל הבחור, שדווקא זכר אותי לטובה (יש עוד כמה שמחבבים את אהוד) והזכרתי לו את השיחה. הוא הפנה אותי לעורכת דין שמתמחה בכל התחום של הוצאות לפועל ותוך יום כמה שעות כבר הייתי בפגישה. לא אהבתי לשמוע את מה שהיה לה להציע, מודה, אבל היא הציעה שנתחיל בקטן והוציא בקשה לביטול עיקולים על שלושה מהחובות הכי לוחצים שלי.

יום שהתחיל בחרדה גמור נגמר בקרן של אור.

אהוד

כנרת, קפה שחור, ביטול עיקולים, חרדה
kinneret & black coffee

 

 

 

 

 

אבא, תן לי מאתיים..

עוד בוקר שנפתח מעולה, עם שעה על הכנרת, קפה שחור כמו שרק הבדואים יודעים לעשות ושקט מכל הכיוונים. ואז אני בא הביתה וזה מתחיל: “אבא, תן לי מאתיים”, “אני צריכה צ’ק לטיול השנתי”, “נקרעו לי הנעליים”.. לכו תסבירו לילדים שלכם שהצ’קים יחזרו, שיהש מספיק נעליים בארון ושבאמת אין לנו כסף. אני מתחיל להבין בשבועות החאורנים, בעיקר בעקבות השיחות עם הקואוצ’רים הדי מבריקה שלי, שכדי לצאת מהמשבר הזה אני חייב להפסיק להכחיש.

אני יכול לחיות בלי נעליים חדשות ולשבת בבית קפה. כל מה שאני צריך  זה כוס קפה שחור על הכנרת בשעות המוקדות של היום וכמה שחפים שיארחו לי לחברה. אבל הילדים שלי זקוקים לכל כך הרבה. איך אני מסביר להלם שפשוט אין לי? אני מרגיש שהונאתי אותם כל כך הרבה שנים. כל ההכחשות, הפעמים שנסענו לחול בלי שידעתי אם לא יפול עלי עיכוב יציאה מהארץ ועכשיו הכל הולך להתפוצץ להם בפרצוף. זה לא מגיע להם, הם ילדים טובים.

אבל אבא מרושש

החיים זה לא בכסף
כל מה שאני צריך זה כוס קפה שחור, לשבת על הכנרת בחמש בבוקר ואולי כמה שחפים שיארחו לי לחברה

 

כאשר מחיקת חובות הופכת למחיקת חיים

בוקר טוב מטבריה

השחפים כבר שתו את מעט המים שנותרו לנו בכנרת, שלושה אצנים הקיפו את האגם ורק אני יושב פה על איזה אבן, שותה לאט קפה שחור עם הרבה הל ומנסה להבין איך אפשר לייצב את האייפד, כך שלא ייפול לתוך השלולית הכי מתוקה במדינה שלנו. כמו שהבטחתי לכם בפוסט הקודם אני פותח דף חדש ולפני שמתחיל בפעולות שכרגע חלקן נראות לי התאבדותיות משהו, אני רוצה לשאול אתכם האם מחיקת חובות  היא רק צעד בירוקרטי או שעל הדרך יכולה גם למחוק את הבן אדם.

פשיטת רגל, מחיקת חובות, כבוד, אגו, דף חדש
מחיקת חובות בפשיטת רגל יכולה גם למחוק את הבן אדם

האמת היא שיש לי לא מעט חובות, המסתכמים לדעתי ביותר מחצי מיליון שקלים. זה אם לוקחים בחשבון שיבואו לקראתי בסכומי השחיתה של הריביות  כשאכריז על פשיטת רגל. אבל כחצי מרוקאי אני לא מקל בעובדה שהכרזה על פשיטת רגל עלולה לגמור אותי נפשית. זה תהליך משפיל, שבו אתה מודה שאיבדת כל שליטה על החובות שלך. צריך להביט לילדים בעיניים, לאישה שעלולה להפוך לגרושה, לאמא שלך, לאחים שלך והכי גרוע: לכל האנשים מהעסק שהאמינו שתצא מזה ועכשיו הולכים לברוח כמו עכברים. יהיה פה אפקט דומינו שאני לא בטוח שאוכל להתמודד איתו.

אני לא צריך לספר לכם שכבר 10 שנים שלא עצמתי עין. אני מבין שמבחינה כלכלית זה הצעד הנכון ואם לא אעשה את זה הבות יכולים להכפיל את עצמם תוך פחות מחמש שנים. אבל מה כל השנים שהשקעתי, השם שבניתי והעסקים שהעמדתי בעשר אצבעות. אז זה לא סופרים בהוצאה לפועל. רוצה מחיקת חובות? שלם על זה באגו וברוך הבא למועדון המיואשים.

אהוד